אתחיל ואומר (אכתוב..) כי הפוסט הפעם יהיה בעל אופי שונה, הוא עדיין יעסוק כמובן בספורט והיסטוריה או בהיסטוריה וספורט אבל הוא יהיה בעל אופן כתיבה אישי, חווייתי יותר ולא יתאר מאורעות היסטוריים בצורה אקדמית.
אתחיל מהסוף, אתמול ביקרתי ב”יד-ושם” במסגרת כנס מורים להיסטוריה שנערך במקום, אבל הסיבה האמיתי להגעתי לשם הייתה אחת. כאשר דיפדפתי לפני כחודש ברשימת ההרצאות והפעילויות בכנס הבחנתי כי אחת מהן מיועדת לנושא קרוב לליבי - ספורט ושואה ובהדגשה, מדובר על ליגת הכדורגל שפעלה בגטו טרזינשטאט וכיצד ניתן להשתמש בנושא זה בכדי ללמד בבתי הספר את אורח החיים בגטאות, הרי כדורגל בסופו של דבר הוא נושא שקרוב לליבם של צעירים גם היום ואלי כך יתחברו לנושא טוב יותר , כמובן שנרשמתי להרצאה/סדנא הזו, אבל ה”רומן” שלי עם ליגת הכדורגל של גטו טרזין לא התחיל רק אתמול, בהרצאה עצמה.
בתחילת חודש אפריל השנה, בקריאה של אחד מעיתוני סוף השבוע הבחנתי לפתע בכתבה קטנה על תערוכה שעומדת להיפתח ועוסקת בכדורגל ששיחקו היהודים בגטו טרזינשטאט. אודה ואומר מראש, לא ידעתי שהיה דבר כזה ואני בטוח שעוד רבים כמוני לא ידעו. הדבר הראשון שעשיתי היה לרוץ לאינטרנט ולהתחיל לחפש חומר רקע, קצת לדעת יותר (בכל זאת אני היסטוריון ספורט) החיפוש הראשון הוליד את האתר שנקרא “היציע” , בלוג ישראלי שסקר בקצרה את ליגת הכדורגל של טרזין וגם את האמור להיות בתערוכה, מעבר לכך שמאז אני מבקר קבוע בבלוג הזה, קיבלתי מושג על מה שהיה שם והחלטתי שאני אהיה ביום פתיחת התערוכה בגלריית גורדון, ת”א .
ב-17 לאפריל התייצבתי ברחוב גורדון 26 תל-אביב לפתיחת התערוכה. האמת הייתי בטוח שאהיה די לבד שם, אולי עם עוד כמה משוגעים לדבר. טעות מרה. אני לא בטוח בכמות המדוייקת של האנשים אבל המקום היה הומה אדם וצפוף. נכנסתי פנימה ומחזה מדהים נגלה לעיניי. על הקירות תועדו באופן מרשים שלוש שנים של כדורגל יהודי בגטו טרזין. הסיפור שמאחורי התערוכה שייך לאומן גיא רז, שכמו כולנו חובב כדורגל ובמהלך ביקור בפראג הסמוכה לטרזין “קפץ” לראות את הגטו שהיה שם. כאשר הסתובב מחוץ לחומות הגטו הבחין במגרש כדורגל צמוד, דבר שהעלה בראשו את המחשבה על הכדורגל היהודי. משם הדרך כבר הייתה יותר קצרה לאמת ההיסטורית המיוחדת אותה תעד במצלמתו . במהלך הסיור שלי בתערוכה הבנתי כי מתקיים בהמשך גם יום עיון בנושא אך לצערי לא יכולתי להישאר וחבל. בין הנוכחים במקום הספקתי לראות את מודי בראון, פריק של כדורגל והיסטוריה גם הוא והבנתי שהחמצתי את פרופסור משה צימרמן מהאוניברסיטה העברית בירושלים, שאצלו כדורגל והיסטוריה גרמנית הולכים יחד.
כמובן שהעניין לא הסתיים בזה. הספקתי לפגוש את גיא רז עצמו והוא המליץ לי על בית טרזין, בקיבוץ גבעת-חיים, בסמוך לביתי ועל עודד ברידא, מנהל המוזיאון שם ואמר כי עודד גם הוא תפוס חזק בחיידק הכדורגל וההיסטוריה. מסתבר שאני לא לבד לפתע . קפיצה קלה קדימה בזמן. יום השואה הגיע מיד לאחר חג הפסח ובעודי יושב בבית וצופה בשידורי ערוץ-הילדים עם אבישג ביתי שודרה כתבה על עיתון קומיקס לילדים שנעשה בגטו טרזין ומה אני רואה שם ? אחד הילדים צייר את חלומו להיות נהג מרוצים, לא פחות ובהתבוננות קרובה יותר אני מבחין כי המכוניות בציורים דומות באופן מפתיע מצד אחד ומעורר הערכה רבה מצד שני למכוניות המרוץ של אוטו-יוניון ומרצדס,המכוניות שקשורות, איך לא, לתקופה שמעניינת אותי על מסלולי המרוצים, מדהים.
אתמול, ב”יד-ושם” נפגשתי עם תמי ועודד מבית-טרזין וקיבלתי את אישורם לעיון קרוב יותר בציורי הקומיקס שאני מחפש ואני מקווה בקרוב לפרסם, גם פה, פוסט נוסף , לגבי ההתפתחות בנושא זה .
ואם נחזור רגע לליגת הכדורגל של טרזין, ציטוט מתוך “היציע” - “…
משנת 1942 ועד לאוקטובר 1944 התקיימה בגטו טרזיינשטאט בצ’כיה ליגת כדורגל לכל דבר. בימיה הראשונים מנתה הליגה 12 קבוצות אשר ייצגו הן אגודות ספורט כדוגמת “הגיבור” והן כאלו שייצגו את המקום ממנו הגיעו לגטו. בחלוף הזמן מספר הקבוצות הצטמק בחצי, ושמות הקבוצות ייצגו בעיקר את מקומות העבודה השונים בגטו. המשחקים נערכו בקסקרטין “דרזדן” בימי ראשון בשעות אחר הצהריים, כשבשורות כל קבוצה שבעה שחקנים.
בעיתוני הילדים והנוער של הגטו התקיים תיעוד שוטף של המשחקים הדומה לתיאור בימינו אנו כבכל עיתון- הרכבים,תוצאות,תיאור של המשחק וטבלאות הליגה. תיעוד נדיר של הליגה הוקרן בסדרה המופתית “עמוד האש” כחלק מסרטון תעמולה בן חמש דקות שהנאצים הכינו על הגטו, בכדי להראות שהחיים בו מתנהלים כסידרם. עם תום הסרט רבים ממשתתפיו והבמאי שלו קורט גרון נשלחו לאושוויץ…”
זהו להפעם, אשמח לתגובות.
דובי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה