לקראת סוף שנת 1936 גרמניה שלטה באופן מוחלט במרוצי הגראן-פרי באירופה, מכוניות המרוץ הגרמניות כשבתוכן נהגי מרוץ גרמניים היו כמעט בלתי מנוצחים, מרוץ הגראן-פרי הגרמני הפך להיות המרוץ החשוב של השנה, מסלול הנורבורגרינג נחשב למיוחד ביותר באירופה וכל תוכנית המרוצים הגרמנית נועדה בכדי לפאר את גרמניה הנאצית ואת הגזע הארי. כן, אני יודע שהמילה גרמניה בהקשרים שונים מוזכרת הרבה בפסקה האחרונה, אבל כך היה גם אז, רוח התקופה ?מאז שהסתיימה לה מלחמת העולם השנייה נראה כאילו התפתח לו איזה שהוא מיתוס סביב קבוצות המרוצים של מרצדס ואוטו-יוניון, מיתוס שעוסק בשאלה עד כמה היה מעורב המשטר הנאצי של אדולף היטלר בתוכנית המרוצים של שתי הקבוצות. במספר רב של ספרים ומאמרים שמסקרים את התקופה נכתב לא פעם כי שתי הקבוצות היו ממומנות באופן שוטף ונכבד על ידי המנגנון הנאצי ונתמכות על ידו באופן קבוע, עובדות שמובנות, לקורא ה”פשוט” כאילו החל משנת 1933 כל הספורט המוטורי הגרמני היה ממומן על ידי המפלגה הנאצית בגרמניה, אז זהו, שזה לא בדיוק כך אבל גם לא רחוק מהאמת.כאשר היטלר, בתחילת דרכו, חשב על תפיסת השלטון בצורה אבסולוטית בגרמניה והחזרת השטחים הגרמניים שנלקחו מגרמניה בעקבות הסכמי ורסאי של סוף מלחמת העולם הראשונה, הוא חשב במקביל גם כיצד להציג את גרמניה “שלו” באופן מכובד לעולם. ספורט מוטורי ברמה הבין-לאומית היה אחת מן האפשרויות עליהן חשב היטלר, בשלב מאד מוקדם בקריירה שלו, יש לציין. בחודש ינואר 1933 החל אדולף היטלר את תקופת שלטונו בגרמניה וכבר בחודש מרץ, בתערוכת המכוניות בברלין, הכריז כי הוא מקווה שיצרני המכוניות הגרמניים ייקחו חלק בבנייתה של מכונית מרוץ גרמנית. להיטלר לא היה ספק בדבר החשיבות התעמולתית שיש להצלחה ספורטיבית עבור גרמניה, כמובן שגם הצלחה בספורט המוטורי נחשבה מאד בעיניו אבל הוא גם הסתכל על הרווח שתעשיית הרכב והטכנולוגיה הגרמנית תפיק מכך. היטלר ציפה כי החל מעונת 1934, השנה שבה השתנו חוקי מרוצי הגראן-פרי באירופה, הידע והטכנולוגיה הגרמנית יבטאו את העוצמה שקיימת באומה הגרמנית, כאות וביטוי לעליונותו של הגזע הארי.אבל למרות התלהבותו ומעורבותו של הפיהרר יצרני הרכב הגרמניים לא כל כך התלהבו בתחילה להיות מעורבים בספורט המוטורי, בעיקר מכיוון שהצלחה בספורט זה דורשת השקעת משאבים פיננסיים רבים. היטלר שהיה מודע לכך הקצה סכום של כ-500 אלף מארק גרמניים לשנה לחברת הרכב שתצליח לעמוד במשימה ולבנות מכונית מרוץ שתפאר את גרמניה על מסלולי המרוצים. כאשר הציע היטלר את הצעתו הוא צפה שחברה כמו דיימלר-בנץ (מרצדס) תהיה זו שתעשה את הצעד הנדרש ולו רק מכיוון שהייתה אחת מהותיקות בעולם בתחום הרכב ומאחוריה כבר הייתה היסטוריה מוצלחת של השתתפות במרוצי מכוניות. כאשר הניח את הצעתו על השולחן קיווה המנהיג הגרמני כי החברה משטוטגרט תהיה זו שתענה להצעתו והיא אכן עשתה זאת, אבל, לתדהמת מהנדסי החברה גם אוטו-יוניון, חברה גרמנית נוספת שאוחדה למעשה משילוב של מספר חברות קטנות (ואאודי ביניהן) הספיקה כבר לתכנן מכונית גראן-פרי משלה ובראש צוות התכנון עמד לא אחר מאשר ד”ר פרדיננד פורשה. ב-10 לחודש מאי 1933 נפגשו ד”ר פורשה יחד עם נהג המרוצים הגרמני הנס שטוק ומנהל בכיר בחברת אוטו-יוניון, קלאוס ון-אורצן, עם היטלר והציגו בפניות את התוכניות ולא רק זאת אלא שכנעו אותו לחלק את התקציב שהציע לשתי הקבוצות, כל שבכל מקרה שמה של גרמניה יינשא על מסלולי המרוצים. היטלר החליט לחלק את הסכום לשניים. הסכום והרעיון היו כולם של אדולף היטלר ולמרות שהודיע לחברות הרכב על כך באופן אישי, הוא עדיין לא יצא בפרסום פומבי למעשה זה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה