חפש בבלוג זה

יום שלישי, 1 ביוני 2010

8/11/2009 - טום וויטקרופט, דונינגטון-פארק ואני

בשבוע שעבר הלך לעולמו טום ויטקרופט. לרבים מחוץ לעולם הפורמולה-1 השם הזה לא אומר הרבה . לי אישית הוא מתחבר משני תחומי העניין שלי, אלו שעוסק בהם הבלוג הזה - ספורט מוטורי והיסטוריה ואני ממש לא בטוח לגבי הסדר, אני גם לא כל כך בטוח שזה משנה.

בשם טום ויטקרופט נתקלתי לראשונה כאשר נסעתי לפני הרבה שנים לאנגליה ובמסגרת אותו הטיול ביקרנו גם במוזיאון המדהים שנמצא במסלול דונינגטון-פארק. מדובר במוזיאון אולי הכי טוב בעולם למכוניות פורמולה-1 לדורותיהן, אוסף מדהים של מכוניות מתקופות שונות ובכמות שאפילו על מסלולי המרוצים המודרניים לא רואים. אולמות שלמים מלאים במכוניות מרוץ מבריקות - מקלארן, וויליאמס ולוטוס ניצבות בגאון שם ועל כל מלאכת האיסוף הזו היה אחראי אדם אחד, בתחילת הדרך - טום ויטקרופט .

אבל הסיפור של ויטקרופט מתחיל עוד הרבה קודם לכן. אי שם בתקופה שאנגליה הייתה בשלבי התאוששות ממלחמת העולם הראשונה, כן זו לא טעות, ויטקרופט היה בחור צעיר, עלם ואולי אפילו עדיין ילד והתגורר לא רחוק מהמסלול בדונינגטון-פארק, שאיכלס אז בעיקר מרוצי מכוניות ואופנועים ברמת מועדונים קטנים באנגליה. את עיקר תשומת הלב אז תפס המסלול בברוקלנדס. ויטקרופט גילה עניין רב בספורט המוטורי והצטרף לאחר שכנועים רבים אל הבעלים דאז דיק קריינר במטרה להיות קרוב לתחום שהוא כל כך אוהב, מרוצי המכוניות . כבר בתחילת הדרך הוא הודיע לקריינר שיום יגיע והוא ירכוש את כל שטח המסלול והמבנים הצמודים אליו . קריינר מצידו אמר לו שכאשר יהיה רציני, שיגיש הצעה בהתאם. ההצעה הגיעה בשלב מאוחר יותר והמסלול שינה את בעליו .
אבל אני רוצה להתעכב מעט על דיק קריינר, הרי בכול זאת אני לא יכול להתייחס לדונינגטון-פארק מבלי להזכיר את אותן שנתיים שבהן התקיים במקום מרוץ הגראן-פרי הגדול שכונה מאוחר יותר - “הגראן-פרי של היטלר” . השנה היא 1937 ו”חיצי הכסף” שולטים על מסלולי המרוצים באירופה. קריינר, שהיה אז בעליו של המסלול החליט שהוא רוצה שגם הקהל האנגלי יהנה מנפלאות הטכנולוגיה הגרמנית, יצר קשר עם מנהלי קבוצות מרצדס ואוטו-יוניון והזמין אותם להתחרות בהרכב מלא במירוץ הגראן-פרי שלו. לא רק הזמין אלא הבטיח שגם ישלם את הוצאות הדרך וכול זה במטרה שהקבוצות הגרמניות יגיעו לאנגליה והם הגיעו. עד היום אם מקשיבים טוב ניתן לשמוע את שריקות המגדשים והמנועים הצורחים ליד המסלול. המנצח בשנה הראשונה, זו של 1937 היה לא אחר מאשר ברנד רוזמאייר, נהגה של אוטו-יוניון, במה שהפך להיות ניצחונו האחרון. מספר חודשים מאוחר יותר הוא נהרג .

שנה מאוחר יותר , חודש ספטמבר וההכנות באנגליה בעיצומן לקראת מירוץ הגראן-פרי של דונינגטון-פארק שבו שוב אמורות היו להגיע הקבוצות הגרמניות למסלול ולהוכיח שהן עדיין אלו שנותנות את הטון . ברקע למירוץ האוירה עכורה. החדשות סביב איומיו של היטלר כי באם לא יענו תביעותיו בנוגע לחבל הסודטים, הוא יפלוש בכוח צבאי מלא לצ’כסלובקיה וייקח בכוח את מה שלטענתו שייך לו. הקבוצות הגרמניות, חרף האוירה הקשה, יוצאות לדרך בשיירה ארוכה וכאשר מגיעים כולם בסמוך למסלול מתקבלת ההוראה לקפל הכול ולחזור לגרמניה, המשבר יפתר כנראה רק בדרכי מלחמה. נויבאוור, מנהל קבוצת מרצדס מנהל שיחות חשאיות עם גרמניה ומעדכן גם את הצוות של אוטו-יוניון, יריבים על המסלול אבל בסופו של דבר שתי הקבוצות מייצגות את אותה המדינה .

משבר חבל הסודטים ברקע, ועידת מינכן נערכת וצ’מברליין, ראש ממשלת בריטניה נכנע לדרישותיו של היטלר, מוכר את צ’כוסלובקיה בחינם, כך הוא חושב יקבל היטלר את מבוקשו ויהיה שלום ושקט בעולם. תמים שכמותו ואולי טיפש… קבוצות המרוצים הגרמניות מגיעות למסלול בחזרה, דגלי הרייך הגרמני עם צלבי הקרס מתנוססים בפיטס, אות וסימן לנוכחות הגרמנית גם באי הבריטי . קריינר יוצא מגדרו בכדי להשביע את רצון אורחיו, כמעט מתרפס בפניהם. המרוץ יוצא לדרך ובסופו המנצח, שוב במדי אוטו-יוניון הוא לא אחר מאשר טאציו נובולארי האיטלקי, המחליף של רוזמאייר . מלחמת העולם השנייה בפתח יעברו עוד הרבה שנים עד שהפורמולה-1 תחזור לדונינגטון-פארק .

בעבורי המעגל ממשיך משם ל-1993 כמובן וניצחונו המדהים של איירטון סנה, במדי מקלארן ובגשם שוטף. תצוגת נהיגה מדהימה של ההקפה הראשונה, שלל עקיפות וההוכחה מדוע הוא נחשב, מבחינתי לפחות, לגדול מכולם. שנה מאוחר יותר הוא נהרג והחלום נגדע. כאשר הגעתי למוזיאון בדונינגטון-פארק לראשונה (אני חושב שבסך הכול ביקרתי שם שלוש או ארבע פעמים כבר) מה שמשך את תשומת ליבי היה פסלו של סנה, יחד עם פנג’יו בכניסה למוזיאון, ברחבת הדשא. גם את טום ויטקרופט הספקתי לראות באחד מהביקורים שם .

הוא היה אדם מיוחד במינו, הגשים את חלומו ואולי חלום של רבים אחרים כמותו .

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה