בשבוע האחרון נמצא מועדון הכדורגל של “הכוח” עמידר-רמת גן בכותרות הספורט על רקע מאבקי ההישרדות של הקבוצה בליגת-העל בכדורגל. לא רבים יודעים שלפני כשמונים שנים, מועדון אחר בעל שם דומה “הכוח” שפעל בעיר וינה באוסטריה, היה בצמרת הכדורגל האירופית ועשה כותרות גם בזירה העולמית וכל זאת עם שחקני כדורגל יהודיים בלבד.
הרעיון של מועדון כדורגל יהודי מקצועני באירופה,נשמע היום משונה מאד, אך הוא נשמע כך רק מכיוון שמועדוני הכדורגל היהודיים, רובם ככולם לא שרדו אחרי תקופת היטלר והנאצים בגרמניה. בשנות העשרים של המאה הקודמת צצו מועדוני כדורגל יהודיים בערים גדולות ברחבי אירופה – בודפשט, ברלין, פראג, אינסברוק, לינץ וכמובן וינה.
קבוצות יהודיות התהדרו בלאומיות יהודית והשחקנים חקקו את הציונות על לוח ליבם. עשרות שנים לפני שהיטלר אילץ אותם לשאת טלאי צהוב, שיחקו חלק מאותם מועדוני כדורגל כשמגן דוד רקום על חזית חולצתם והם לבשו מדים בצבע כחול-לבן, כצבעיה של ישראל. שמותיהם העבריים של המועדונים היו “הגיבור” , “בר-כוכבא” ו-”הכוח” – נשאו בחובם רמיזות לאומיות מובהקות.
ואם כל זה נראה כרמיזה פוליטית הרי זה משום שאותם מועדוני כדורגל היו תוצריה של תורה פוליטית,תנועה שלמה של יהודים האמינה שכדורגל וספורט בכלל ישחרר אותם מהאלימות והעריצות שנלוו לאנטישמיות. הוגה הדעות היהודי מקס נורדאו, אחד מהאבות המייסדים של הציונות בראשית המאה העשרים, גיבש משנה סדורה שזכתה לכינוי “מוסקליודנטום” – יהדות השרירים. נורדאו טען שקורבנות האנטישמיות נדבקו במחלה משל עצמם – צרת היהודים , החיים בגטו הצר והצפוף שללו מהיהודים את גבריותם והחלישו את עצביהם. “ברחובות היהודים הצרים, שכחו גפינו האומללים איך לנוע בעליזות. באפלולית בתינו שאינם נשזפים באור השמש התרגלו עיננו למצמוץ עצבני…כדי להילחם באנטישמיות ולבער את צרת היהודים, חייבים היהודים לא רק להמציא את עצמם מחדש כגוף פוליטי אלא גם להמציא מחדש את גופיהם…” נורדאו הציע את יהדות השרירים כתרופה למחלה. “אנו רוצים להחזיר לגוף היהודי הרופס את גמישותו האבודה, לעשות אותו נמרץ וחסון, זריז וחזק…” במאמרו דחק נורדאו ביהודים להשקיע בהקמת אולמות התעמלות ומתקני אתלטיקה מאחר “שספורט יבריא את גופנו ואת נפשנו…” מילותיו התקיפות של נורדאו מצאו אוזן קשבת בקרב מנהיגי הקהילות היהודיות במרכז אירופה. ספורטאים יהודיים זכו בשמונה עשרה מבין חמישים ושתיים המדליות האולימפיות שהוענקו לאוסטריה בשנים 1896-1936 , פי אחת עשרה מחלקם היחסי באוכלוסייה. רבים מההישגים היו בענפי ספורט אישיים – סיוף ושחייה אך יהודים רבים כיכבו בנבחרת הכדורגל הלאומית של הונגריה. לרגע קט זכו היהודים בהצלחה ספורטיבית שהתקרבה בממדיה להישגיהם האינטלקטואליים.יש משהו מצמרר בתיאורו של מקס נורדאו את הגוף היהודי החלוש והחולני, דבר הנובע מהדמיון בינו לבין הקריקטורות האנטישמיות. יתכן שאין זה צרוף מקרים. הציונות והאנטישמיות באירופה המודרנית נבטו באותו בית גידול אינטלקטואלי. שתי התנועות נולדו בראשית המאה העשרים, בעיצומו של גל נוסף של גלובליזציה שערער את סדרי החברה, כאשר בחוגי האינטליגנציה האירופיים פשטה תגובת-נגד חריפה לערכי תנועת הנאורות. שתיהן אימצו תפיסה מדעית בנוגע לגזע, קיבעון הומו-ארוטי כמעט, לפיתוח הגוף המושלם ואידיאל רומנטי של המולדת. אף אחת מהן לא ייחסה חשיבות לאחווה בין כל בני האדם.בתחילת המאה העשרים הבינו תנועות מהפכניות את הרווח הפוליטי הגלום בכדורגל. מועדוני נוער סוציאליסטיים פרשו את חסותם על קבוצות ופשיסטיים ניסו לחבור למועדונים פופולאריים. קבוצה קטנה של אינטלקטואלים ציוניים בווינה זיהתה את הפוטנציאל הטמון במשחק. הקבוצה כללה רופא-שיניים, עורך דין ואיש מוזיקה והם רצו להשתמש במשחק למטרות תעמולה עבור תנועתם.בשנת 1909 הקימה הקבוצה את מועדון האתלטיקה “הכוח” ברוח משנתו של מקס נורדאו. מטרתו של המועדון הייתה להפגין כוח, לנפץ סטריאוטיפים אך למעשה היא חיזקה אותם.”הכוח” הקדים כל מועדון אחר באימוץ עקרונות כלכלת השוק במלואם. המועדון שילם לשחקניו בעין יפה. המשכורות הגבוהות, לצד הייעוד האידיאולוגי סייעו למועדון לקבץ אליו נבחרת של כוכבים יהודיים בלבד, אך העסיק את מיטב המאמנים הזרים, שהנחילו לקבוצה.אסטרטגיות משחק חדשניות.העיקרון שלאורו הוקם “הכוח” נשא בחובו סכנה מובנית. האנטישמיים בווינה לא נזקקו לעילה בכדי לצעוק דברי נאצה אך מועדון “הכוח ווינה” סיפק להם עילה מושלמת. קריאות נפוצות מצד אוהדים יריבים כללו כינויי גנאי. במטרה להשרות על אוהדיו ביטחון כלשהו, קיבץ המועדון יחידה של שומרי ראש ממועדוני ההיאבקות והאגרוף בראשותו של המתאבק מיקי הרשל, שהתגבשו לכוח הגנה קהילתי.בעונת 1924-1925 זכה מועדון “הכוח ווינה” בהישגו הגדול ביותר, בתקופה שבה נחשב הכדורגל האוסטרי לשם דבר בעולם כולו. “הכוח ווינה” זכו באליפות אוסטריה בכדורגל, תוך שהם גוברים בדרכן לאליפות על קבוצות מקומיות רבות. לאחר מכן זכתה הקבוצה לאהדה רבה בכול רחבי אירופה. במובן מסוים הגשימה “הכוח” בדיוק את תקוותיהם של מייסדיה – קבוצה עטורת ניצחונות שמאחוריה משתרכים אוהדים יהודיים גאים. אצטדיונה של הקבוצה התמלא פעם אחר פעם בשמונה עשרה אלף אוהדים רעשניים, ברובע השני של ווינה.כשם שהקימו את הקבוצה על עקרונות הניהול המודרני דאז, כך רכבו מנהלי הקבוצה על גלי ההצלחה באמצעות תוכנית שיווקית מעניינת. במהלך פגרת המשחקים הייתה הקבוצה יוצאת למסע משחקים ברחבי אירופה וארה”ב, אך לא הייתה מוכרת מזכרות אלא ציונות. כהכנה לביקורה של הקבוצה היו יוצאים שליחים מטעמה שהפיצו את בשורת “יהדות השרירים” ורבים היו נוהרים לחזות בתופעה המסקרנת. בעת ביקור הקבוצה בלונדון, נערך משחק בין “הכוח ווינה” לקבוצת ווסטהאם יונייטד, שעלתה למגרש עם הרכבה המשני. התוצאה בסיום הייתה 5:1 לטובת “הכוח”, ההישג הגדול היה בכך שזו הפעם הראשונה שקבוצה אירופית מנצחת קבוצת כדורגל מהאי הבריטי , כן , אז נהגו לעשות את האבחנה וההפרדה הזו. גם בארץ-ישראל ביקרה קבוצת “הכוח” בשנים 1924 ו-1925 ושיאם של הביקורים היה כאשר הם ניצחו נבחרת של הצבא הבריטי ונבחרת אנגלית-ערבית משותפת.
במסעה של הקבוצה לארה”ב בשנת 1925 בעת ביקור בניו-יורק נחשפו שחקני הקבוצה לעולם החדש, דבר ששבה את ליבם ובתום עונת 1926 רבים מהם היגרו לארה”ב, חלקם אף לארץ-ישראל, כאן הקימו את מועדון “הכוח תל אביב” המוכר כיום כ”הכוח עמידר רמת-גן” .קבוצת “הכוח” עוד ניסתה להשתקם אחרי אובדן תשעת שחקניה המובילים, אך המצב היה קשה. בשארית חייו של מועדון הכדורגל היהודי הזה עיקר המאבקים היו בהישרדות בליגה האוסטרית הראשונה. בשנת 1938 עם סיפוחה של אוסטריה לגרמניה , “האנשלוס” , סגרה מנהלת הליגה, הנאצית כעת, את קבוצת “הכוח ווינה”, ביטלה את כל תוצאות משחקיה של הקבוצה ואף העבירה את אצטדיון הכדורגל של הקבוצה לידי הנאצים. בהמשך גורשו רבים מיהודי ווינה ולאחר מכן הועברו למחנות ריכוז והשמדה, שם גם רבים משחקניה של הקבוצה מצאו את מותם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה