כאשר בוחנים את שנות השלושים באירופה ואת הזוועות שהתחוללו בהמשך אל מול העם היהודי שמטבע הדברים אנחנו מחוברים אליו, ובקשר לנושא הספורט המוטורי, שבו עוסקת כתיבתי או לפחות חלקה, מתעוררת בי תמיד השאלה כיצד יתכן שמצד אחד החלה בשנת 1933 פגיעה חמורה ביהודים בגרמניה, כאשר היטלר עולה לשלטון בתחילת השנה, ומן הצד השני מתעוררת ומתפתחת תרבות הספורט המוטורי בגרמניה ומגיעה לשיאים חדשים ונמצאת כאילו בעולם משל עצמה. הדוגמא הבולטת או הכואבת ביותר, מבחינתי, היא כמובן של הנהגים שממשיכים לעסוק “בעניינים” הפרטיים שלהם, בספורט המוטורי, בעוד מסביבם מתחילים להתחולל דברים מחרידים. כיצד יתכן הדבר ? אני שואל.
בהסתכלות היסטורית על אוכלוסיית אירופה בתקופה זו של שנות השלושים ותחילת שנות הארבעים, ימי מלחמת העולם השנייה, ניתן בצורה גסה וכללית לחלק את האוכלוסייה לבעלת שלושה מאפיינים עיקריים, דבר שאפילו תלמידי ההיסטוריה שלי (כן, למי שלא יודע, אני מורה להיסטוריה בבית ספר תיכון)יודעים, הקבוצה הראשונה הייתה קבוצה גדולה של אנשים שלמעשה, מסיבותיה השונות, תמכה באופן גלוי בנאצים ובפעילותם ופעלה בכדי לסייע להם להפעיל את מדיניותם, כשהכוונה העיקרית בחלק זה של הכתיבה שלי היא לאוכלוסיית גרמניה עצמה בשנים המדוברות. מן העבר השני אני ממקם קבוצה נוספת, קבוצה שסייעה רבות ליהודים באירופה על מנת להינצל מזוועות הנאצים, כבר מתחילת הדרך, רבים מוכרים בהמשך כחסידי אומות העולם, אזרחים לא יהודים, שפעלו רבות במהלך מלחמת העולם השנייה על מנת לסייע להצלת היהודים, ברוב המקרים שלא על מנת לקבל תמורה. בתקופה בה אני עוסק עדיין לא החלה השמדה פיזית של העם היהודי ולכן הם עדיין לא מה שאנחנו מכירים ומכנים כחסידי אומות העולם. אבל בין שתי קבוצות אלו, אותם אני ממקם באופן דמיוני בין שתי קצוות הסקאלה, ישנה קבוצה נוספת, קבוצה שלישית של אנשים שהעדיפו “לטמון” את ראשם בחול, להתעלם ממה שקורה סביבם או מה שמתחיל להתרחש מסביבם, לעתים מבחירה ולעתים גם מתוך חשש לחייהם וחיי בני משפחותיהם. לדעתי האישית אין ספק כלל שניתן להכליל (ואני ממש לא אוהב הכללות) את נהגי המרוצים ולמעשה את כל העוסקים בספורט מוטורי בתוך קבוצה זו של אנשים וההכללה היא ממש לא לטובתם במקרים אלו.רבות מקננת בי השאלה, כיצד יתכן הדבר שלמרות האירועים שמתחילים להתרחש ברחבי גרמניה כבר מ-1933 , יום החרם הכלכלי שיועד לפגיעה בסוחרים היהודים ולאחר מכן עם חקיקת חוקי נירנברג למשל שהוקיעו למעשה את היהודים מהחברה הגרמנית בה חיו במשך שנים ודורות והיו חלק בלתי נפרד ממנה, כיצד יתכן הדבר שלמרות כל זאת, אף אחד מהעוסקים בספורט המוטורי, לא קם בצעקה לטובת היהודים, ניסה לעורר מחאה כלשהי כנגד ההחמרה וההפרה הבוטה של זכויות היהודים או אפילו לא העלה טענה כלשהי שכנגד. כיצד יתכן הדבר שרבים המשיכו לעסוק בספורט המוטורי, הספורט שהם ואנחנו כל כך אוהבים בעוד מסביבם יהודים רבים נפגעים, בתחילה כלכלית, לאחר מכן פיזית, מגורשים מבתיהם, נותרים ללא רכוש או קורת-גג ובהמשך גם נרצחים, כיצד יתכן הדבר ?
ההמשך הטבעי של חלק זה בכתיבה הוא הצטרפותם, מרצון, של רבים מנהגי המרוצים לשורות ה-SS הגרמני וגם אם לא לקחו חלק בפעילות האקטיבית כנגד היהודים, מבחינתי לפחות עצם ההצטרפות ואי העשייה של פעולה כנגד מביעה צעד מסוים. אבל על זה בהמשך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה