הפעם הראשונה שבה ראיתי את שאול לדני הייתה, אני חושב, בפעם הראשונה שרצתי את מרתון טבריה לפני כחמש שנים, על קיומו ידעתי ושמעתי אבל לא ראיתי אותו לפני כן. מאד יתכן שהזיכרון שלי בכלל מטעה אותי וזה היה בחצי המרתון של עין-גדי אבל זה ממש לא משנה את גודל הערכה שיש לי כלפיו. בן-אדם בגילו ורשימת ההישגים שנמצאת מאחריו, לי נותר רק להוריד את הכובע ואולי לקוות שבגילו אוכל לעשות אותו הדבר.
בשם שאול לדני נתקלתי עוד הרבה קודם לכן, כפריק של עיתונאי ספורט, אחד שקורא כל שורה הכי קטנה שיש, תמיד ידעתי שיש אחד כזה שהולך למרחקים ארוכים במיוחד ואפילו מצליח להגיע להישגים. לאחר מכן, לפני מספר שנים קיבלתי בהשאלה מבן-דודי שוקי, את הספר שכתב שאול לדני ושם סיפר על חייו . אז עדיין לא התעניינתי בחיבור שבין הספורט להיסטוריה ולכן קראתי את הספר, אחד הבודדים שנכללים ברשימת ספרי הספורט בעברית, כחובב ספורט ולא יותר.
לפני כחודש התעורר בי שוב העניין בשאול לדני.זה החל לגמרי במקרה, במהלך קריאת מאמר באחד העיתונים על טומי לפיד ז”ל והסתבר שהשניים, לפיד ושאול לדני קרובי משפחה. עוד הוברר לי שמאחורי שאול לדני ישנו סיפור היסטורי ארוך ומעניין וזה כל מה שהייתי צריך.
כותרת הפוסט הזה מזכירה את הרכבת של קסטנר והכוונה היא כמובן לאותה פרשייה מפורסמת (לחיוב או לשלילה, הכול בעיני המתבונן..) . החל משנת 1941 ניסה ד”ר ישראל קסטנר לפעול למען יהדות הונגריה. בשנת 1944, כאשר הנאצים פולשים להונגריה ומתחילים בגירוש הקהילה היהודית למחנות ההשמדה, יוצר קסטנר קשר עם אדולף אייכמן וקורט בכר במטרה להציע להם עיסקה . הועד היהודי ישלם כסף בתמורה לשחרור של יהודים מידי הנאצים. לאחר משא ומתן שנמשך זמן רב הצליח קסטנר, בסיוע אנשים נוספים לשכנע את הנאצים לאפשר את שחרורם של כ-1600 יהודים , לא לפני שבמקום לצאת למדינה נייטרלית הגיעה הרכבת למחנה ברגן-בלזן ורק לאחר דין ודברים היא חזרה על עקבותיה ונסעה לשוויץ. על הרכבת היו יהודים, מעשירי יהדות הונגריה שלמעשה קנו את מקומם על הרכבת. התכנון המקורי היה שלאחר הרכבת הראשונה יהיו רכבות נוספות וכך תינצל למעשה יהדות הונגריה אולם דבר זה לא התקיים לבסוף וכ-440 אלף מיהודי הונגריה נספו באושוויץ.
ואיך כל זה קשור לשאול לדני ? ובכן מסתבר, מקריאה בספרו האוטוביוגרפי של שאול לדני כי גם הוא ומשפחתו, ממוצא יגוסלבי , היו על הרכבת המפורסמת הזו שאירגן קסטנר. לדני שרד את השואה והגיע בהמשך לארץ-ישראל. את קריירת הספורט שלו החל לדני לטענתו ממש במקרה כאשר השתתף בצעדות שהיו נהוגות אז בארץ אולם במקום ללכת לאט להנאתו היה עושה זאת בקצב מהיר בכדי לסיים ראשון. מאירוע לאירוע הבין כי בזה הוא מצטיין וזה הספורט שאותו הוא אוהב. לדני החל להתאמן ברצינות תוך שהוא לומד בעיקר מטעויות עצמו לגבי האימונים וההכנות לתחרויות ולבסוף החל גם להתחרות בתחרויות בין-לאומיות בחו”ל .
במקביל ללימודיו בארצות-הברית החל לדני להתאמן ולהתחרות גם שם וההישגים גם הם לא אחרו להגיע. שיאי הליכה למרחקים כאלו ואחרים, נצחונות ואליפויות ארה”ב נפלו בחלקו של שאול לדני, שהספיק בין השאר גם לייצג את מדינת ישראל בשתי אולימפיאדות. באחת מהן, אולימפיאדת מינכן 1972 הספיק לחוות את התקפת המחבלים בכפר האולימפי על המשלחת הישראלית, התקפה שבה נהרגו 11 מספורטאי המשלחת (ואני בטוח שעוד אגיע לפרשייה העצובה הזו גם בבלוג, כאן) .
גם כיום, בגילו המתקדם, ממשיך לדני להשתתף ולצעוד להנאתו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה